מה סוד הקסם שלך? איריס שגב
"בשביל זה אני כאן"
הרגעים שבהם תלמיד מגלה שמתמטיקה היא לא רק מספרים אלא "כוח על" הם הרגעים שבהם אני מרגישה שבשביל זה אני כאן. אני רואה איך תלמיד שמאמין שהוא "לא טוב" במתמטיקה מצליח לפתח אמון ומסוגלות עצמית. בעיניי, הבסיס להצלחה בלימודים ובחיים נבנה כבר בבית הספר היסודי, דרך חיזוק הביטחון המנטלי. כשאני רואה שהחרדה יורדת והמתמטיקה פחות מאיימת – האור בעיניים והחיוך שלהם מספרים לי שההצלחה באמת הגיעה.
מה "גנבתי" ממורה אחר
העיקרון המרכזי ש"גנבתי" מהמנהלת שלי, הגר מלכה ז"ל, הוא "טיפול הרמטי באירוע". למדתי שלא מספיק לכבות שריפה, אלא לדאוג שלא תידלק שוב – לטפל בכל קושי חברתי, קונפליקט או אתגר התנהגותי עד הסוף, מיד, לעומק ובשלמות. כך אני בונה בכיתות שלי סביבה ברורה, יציבה ובטוחה שמאפשרת לתלמידים להפנות את כל האנרגיה ללמידה ולצמיחה.
מה שבינה מלאכותית לא תוכל להחליף
אני מאמינה שבינה מלאכותית לעולם לא תוכל להחליף את האהבה, החום והקשר הרגשי שבין מורה לתלמיד. היא יכולה לנתח נתונים, לבדוק תרגילים ולתת משוב, אבל היא לא יכולה להתרגש מניצוץ בעיניים של תלמיד שמבין, ולא לזהות לב פוחד או מודאג. אני מקפידה לחזק נחישות, מאמץ והתקדמות, להיות זמינה גם אחר הצהריים בטלפון, ליצור מרחב בטוח שבו מותר גם לטעות. המרחב הרגשי הזה, שמאפשר לתלמידים לפתח גישה חיובית למתמטיקה ולהאמין בעצמם, הוא מענה וחוויה ששום אלגוריתם לא יכול לספק.
התכונה הכי מעוררת השראה
החוסן המנטלי והנחישות של התלמידים שלי הם מה שהכי מעורר בי השראה. אני רואה אותם מתעייפים ונעצרים לרגע, ואז חוזרים שוב ושוב למשימה עד שהם מצליחים – גם מול קושי מתמטי, חברתי או רגשי. בעיניי זו לא תכונה ששמורה רק ל"מצטיינים", אלא סימן ללומדים הצומחים באמת. הנחישות שלהם מזכירה לי שהתפקיד שלי אינו רק ללמד נוסחאות, אלא לעודד, לדרבן וללמד איך קמים וממשיכים – וזו גם האנרגיה שמחזיקה אותי.
מה רוצה שיזכרו ממני בעוד 20 שנה
אני רוצה שהתלמידים שלי יזכרו פחות את הנוסחאות ויותר את התחושה שהייתה להם אצלי בכיתה. בהשראת מאיה אנג'לו, חשוב לי שלא ישכחו איך גרמתי להם להרגיש- בעלי ערך, מסוגלים ובטוחים בעצמם. בכל פעם שאני פוגשת בוגרים שמספרים לי כמה האמנתי בהם ולא ויתרתי עליהם, אני מבינה שזה החותם שהשארתי. אם בעוד 20 שנה הם ילכו בעולם בביטחון ויאמינו ביכולת שלהם להגשים את עצמם – זו מבחינתי ההוכחה האמיתית שהצלחתי.
קצת עלי…
בת 59, נשואה לשמוליק, גנן מוכשר, אמא לשלושה ילדים שאני גאה בהם מאוד. הם כל אחד בעולם אחר – חינוך, ניהול ידע ושירות קרבי – והמשותף לכולם הוא הערכים שעליהם גדלו: אחריות, נתינה, התמדה ואהבה לאדם. המשפחה היא עוגן החיים שלי, והיא גם מקור הכוח שמאפשר לי להשקיע כל כך הרבה בתלמידים ובבית הספר.
אני מחנכת כשלושים שנה, מסע ארוך עם דורות של תלמידים. אני רואה במקצוע שלי שליחות, וכל כיתה חדשה היא בעיניי הזדמנות לבנות עוד קבוצה של ילדים שמאמינים בעצמם.
אני אוהבת לטייל בארץ ובעולם, לקרוא ספרים ומאמרים מקצועיים, להעשיר את הידע שלי ולהתעדכן כל הזמן. הלמידה אינה מסתיימת מבחינתי – גם כמורה וגם כאדם. אני משתדלת לפנות זמן לתנועה ולהליכה באוויר הפתוח, שם אני נושמת, חושבת, וחוזרת לכיתה עם אנרגיות חדשות.
והמסר שלי…
מגה-פון למערכת החינוך! עצרו הכל! המודל לא עובד, תלמידי המאה ה-21 לא יכולים לשבת וללמוד 8 שעות על כיסא! אני דורשת – מהפך מיידי!
לימודי ליבה עד 13:00: הקצו משאבים ללמידה איכותית, חווייתית וממוקדת, וזהו! אחרי 13:00:העשרה, מגוון חוגים ופיתוח אישי במסגרת ביה"ס על ידי מדריכים ( מהתנ"סים, קרן קרב וכו) . חדרי אוכל עכשיו! כבוד לתלמידים – האוכל לא שייך לשולחן הלימודים. התלמידים יאכלו ארוחת צהריים מסודרת, בצורה הגיינית ולא אכילה על שולחן הכיתה.
שנו את המערכת – למען דור העתיד!