מרחב פיזיטלי ללמידה פעילה ויצירתית מהפסג”ה עד הכיתה

איך הכל התחיל? 

עם החזרה לבתי הספר לאחר סגרי הקורונה, ישבנו וחשבנו כיצד נרצה שתראה הלמידה בבתי הספר ובפסג”ה; מה נרצה לשנות, מה נרצה להשאיר?  

היה לנו חשוב להמשיך לשלב כלים טכנולוגיים, בעלי ערך מוסף ללמידה ולחזק מיומנויות של לומד עצמאי, כדרך מרכזית בלמידה. כחלק מהתהליך למידה שעברנו בעצמנו בהדרכת מכון מופ”ת וישראל דיגיטלית, יצאנו לדרך בפיתוח מודל חדשני לפיתוח מקצועי. בחרנו במרכז מודלינג בו מורים יחוו, יתנסו וילמדו כלומדים ברמת מבוגר תוך קיום תהליכים רפלקטיביים לשם המשגת המיומנויות ושיח על מה ניתן לקחת לכיתה כמורים.  

מטרות מרכז המודלינג הפיזיטלי:   

1. 1. להדגים למורים חוויה של למידה פעילה, שיתופית, עצמית ויצירתית.

2. 2. שילוב בין מיומנויות חשיבה נמוכות המתבססות על ידע הבנה (שינון ואחזור מידע) לבין מיומנויות חשיבה מסדר גבוה: יישום, אנליזה,       סינתזה והערכה.

3. 3. שימוש בטכנולוגיה הן בכיתה והן מרחוק לקידום תהליכי הל”ה, בשגרה ובחירום.

4. 4. להדגים את תפקידו החדש של המורה הלכה למעשה – פינוי זמן לצמצום פערים ושיח חברתי רגשי, העברת מרכז הכובד מהוראה ללמידה  

תוכן היחידה 

יחידת הלימוד הראשונה שבנינו היתה סביב נושא מתחום הדעת גאוגרפיה ומתוך תכנית הלימודים לכיתות ו’: תגובת שרשרת סביבתית בים המלח, הבנת הקשר בין פעולות במעלה אגן ים המלח לירידת המפלס ולתגובת שרשרת סביבתית (התחתרות לאחור של נחלים, תופעת הבולענים, הסטת מעיינות, פגיעה במערכת האקולוגית, עצירת פיתוח). בחרנו להתמקד בכישורי החשיבה של זיהוי רכיבים וקשרים, סיבה ותוצאה: זיהוי שרשרת התגובות הסביבתיות באזור ים המלח, פיתוח חשיבה ביקורתית בהקשר של דילמות סביבתיות ומוסריות, הבניית אחריות סביבתית – מעשי האדם בעבר ובהווה משפיעים על המערכת האקולוגית בהווה ובעתיד.  

המרחב נבנה סביב השאלה: מי הרג את ים המוות.  

חווית הלמידה 

למדו במרחב כ-20 קבוצות שונות: מדריכות מתי”א, מורים שהתנדבו לבוא ללמוד איתנו, חדרי מורים, צוותי  ניהול, כלל מנהלי בתי הספר של מעלה אדומים (יסודי ועל יסודי), מורים מקצועיים, מדריכות מחוזיות ועוד..  מלמידה ללמידה, שיפרנו, הוספנו, הורדנו, שינינו דגשים ובעיקר למדנו בעצמנו. המשובים שקיבלנו אחרי ההתנסות היו מדהימים וכללו חווית לומד משמעותית, טובה ואיכותית.   

“זה היה הרבה יותר מעניין ללמוד ככה”  

“החוויה היא לא שאני עומדת מול המשימה וצריכה להתמודד איתה לבד, הייתי בתוך קבוצה. זה נותן ביטחון והנאה”  

“הגירוי הראשוני היה מאוד משמעותי שאפשר לי להיכנס לתהליך מתוך רצון להמשיך את הדבר הזה”  

“המרחב המעוצב מרחיב את הלב. והמרחב הפיזיטאלי נתן לנו להיכנס לחיות בו. הערך המוסף היה שהיינו יחד בחברותא”  

“הרגשתי שאני לא צריך את המורה שילמד אותי. בכוחות עצמי באמצעות קטלוג המידע יכולתי להגיע לתכנים. המורה היה יותר כמו מנחה, מנטור”  

“בזמן שמתפנה למורה הוא מייצר SMALL TALK של שיח רגשי עם תלמידים. כך הוא מאפשר להכניס לשיח תלמידים שבדרך הפרונטלית נעלמים מהשיעור”  

תכנון להמשך 

הבעיה המרכזית שזיהינו היא שהמורים לא יצאו עם תחושת מסוגלות לייצר כאלה יחידות עבור התלמידים שלהם. הם חוו חווית למידה חזקה ומשמעותית אך לא תכננו ליישם כי לדבריהם: “אין אפשרות לבנות יחידה כזו ביום יום”. בעיה זו הובילה אותנו לבנות מודל ללמידה מסוג זה